החקלאות בישראל נהוגה בכל רחבי הארץ, במיוחד בעמק הערבה בדרום, שם ממוצע הגשמים השנתי הוא פחות מ- 40 מ"מ, ובגליל העליון בצפון שבו הגשמים השנתיים גדולים מ- 700 מ"מ. במדבר יהודה ובאזור המגילות הצפוני בים המלח מתרחשת חקלאות מדברית מרשימה. תחנת מחקר חקלאית ייחודית באזור רמת הנגב עובדת עם חקלאים באזור לפיתוח יבולים המותאמים לאקלים, למקורות המים ולתנאי הקרקע של הנגב ולבדיקת טכניקות גידול חדשות.
בצפון חלקם של חקלאות השקיה בגדה המערבית הוא 55.2%. בגדה הדרומית והמערבית (בית לחם) הנתון הוא 18%. המים החקלאיים המשמשים בדרום (חברון) צורכים השקיה של 0.54 מ"מ, או 0.6% מסך הגדה המערבית.
אדמות חקלאיות מהוות חלק משטח הארץ הכולל וכוללת שטחים שאינם מתאימים לחקלאות כגון יערות
הרים וקווי פרשת מים. אדמות חקלאיות כוללות אדמות שהוגדרו על ידי ה- FAO כקרקע עם גידולים זמניים, שטח שנחשב לכרי דשא זמניים לכיסוח, שטחי מרעה, קרקע לשווקים, מטבחים וגנים, וקרקע נופלת.
שטח היבשה כולו אינו כולל מים פנימיים כגון נהרות ואגמים גדולים
נתונים על אדמות חקלאיות הם בעלי ערך לצורך ביצוע מחקרים מנקודות מבט שונות על ייצור חקלאי, ביטחון תזונתי עקב עוצמת הגידול ושימושים אחרים. מדדים לשימוש בקרקע חקלאית ולשימוש בקרקע ממחישים את הקיימות הסביבתית של שיטות חקלאיות במדינה.
ההבדל בין שנה לשנה נובע מנתונים מעודכנים ומתוקנים ושינויים באזור
בארז, ישראל, נמצאו כמה ממצאים אפיגרפיים קדומים על עיבוד אדמות חקלאיות. מרבית הכתובות והמסמכים שנמצאו עוסקים בשאלות של ניהול כלכלי ועבודה חקלאית. עבודות אחרונות הראו כי מאז ימי קדם פועלות מגוון מערכות ניהול אדמות עתיקות באזורים שונים בארז, ישראל. הבעיה העיקרית בקביעת הטיפולוגיה של מערכות השדה בארז היא שהראיות הטובות ביותר מגיעות מאזורים הרריים, שוליים וצחיחים למחצה, ושאלה אם הדפוסים זהים באזורים שטוחים. החקירה השיטתית של מערכות שדה אלה באמצעות עבודה ארכיאולוגית בשילוב עם בחינה ביקורתית של עדויות ממקורות שונים, סיפקה מידע חשוב על ההיסטוריה של ניהול הקרקעות באזור.
מחקר בתולדות החקלאות הקדומה בארץ ישראל עמד במוקד מחקרים רבים בעשורים האחרונים
עם התעצמות איסוף הנתונים והשימוש בשיטות חדשות, יותר ויותר נתונים זמינים. חפירות וסקרים ארכיאולוגיים נוגעים להתפתחות יישובים כפריים, כפרים וכפרים, החוות בתוכם, נוף השדות והטרסות, דרכי גישה לשווקים, טכנולוגיית כלים חקלאיים, כלי חפירה, יסודות והתקנת בתי יין ושמן. . האיסוף האינטנסיבי של צמחים ושרידי עץ מאתרים בשיטות הנפקה תרם להגברת הידע על מגוון עצי העיבוד והפרי בתקופות ארכיאולוגיות שונות.
בפלסטינה העתיקה, ההשקיה הוגבלה לשטח קטן הניזון מכוח המשיכה ומעיינות רב שנתיים. מימי אברהם ועד לרעב, החקלאות באזור הייתה נתונה לגשמי חורף משתנים.
חקלאים ישראלים עברו דרך ארוכה מאז שהחלוצים הראשונים פינו שדות ושטחי ביצה
אזורים קטנים שניתן היה להאכיל בכוח המשיכה ממעיינות רב שנתיים נותרו ללא שימוש עד תחילת המאה, אז הושקה ארץ הקודש. על מנת להשקות חלק ניכר מהארץ, היה צריך לתקן את הנזק שנגרם בעקבות מאות שנים של שחיקה.
בחצי המאה מאז הקמת ישראל שילשה המדינה את שטחה החקלאי והייצור הוכפל פי 16. אולי ההצלחה המפורסמת ביותר היא הדרים יפו, מותג פירות בישראל שמוכר רק תפוזים.
כדי לשמוע פרטים מורחבים על להקליק פה באפשרותך לגשת לאתר galilees.co.il
חקלאים ישראלים עברו דרך ארוכה מאז החלוצים הציוניים החלו בפינוי שדות וניקוז שטחי ביצות
כיום החקלאות הישראלית היא סיפור הצלחה של מאבק ארוך וקשה בתנאי קרקע שליליים. שימור האדמות החקלאיות קיבל מחדש את אחריותה של רשות המקרקעין הישראלית (ILA), הסוכנות הממשלתית האחראית על האדמה הציבורית של 4820,500 דונם.
תהליך זה מואץ על ידי אובדן אדמות חקלאיות בדיונות חול בהתרחבות עירונית עקב התרחבות עירונית
בלחץ כלכלי, אזורי הדיונות האחרונים נחפרים כדי להתחיל בגננות אינטנסיבית. לסיכום, החקלאות בישראל היא סיפור הצלחה לאחר מאבק ארוך וקשה בתנאי אדמה ואקלים קשים. 178,186 הדיונות של שטחים חקלאיים מהווים 50% מכלל שטח רצועת עזה. חקלאות השקיה מהווה 61% מכלל האדמות החקלאיות בעזה.
מחצית מאדמת המלח בישראל יבשה או יבשה למחצה, 20% ניתנים לשימוש חקלאי, ולישראל אין אספקת מים טבעית, שזו ההגדרה של האו"ם לעוני מים.
מאז הקמת ישראל בשנת 1948 ישראל שילשה את השטח המשמש לחקלאות
והייצור הוכפל פי 16 (קישור). המגזר מושפע ביותר בישראל ובגדה המערבית הכבושה וברצועת עזה. – הירוק הדרמטי של ישראל בנגב, פעם מים מליחים, הוא פריצת דרך טכנולוגית וביולוגית. זה מצביע על מהפכה בניהול מקורות הקרקע והמים בסביבה המדברית. זכור שישראל נקראה פעם מצרים "ארץ נהר החלב והדבש" (שמות 38).
